מה היא מציאות

המוח אינו רואה את המציאות כפי שהיא. הוא בונה מודל שלה.

הוא לוקח מידע חלקי מהחושים ומשלים אותו מתוך זיכרון וניסיון.

לדוגמה:

העין קולטת רק טווח קטן של אור.

האוזן רק חלק קטן מהצלילים.

המערכת העצבית מסננת את רוב המידע.

כל מה שאנו חווים כ"עולם"הוא למעשה ייצוג פנימי.

כלומר החוויה האנושית היא כבר מציאות מתורגמת.

המציאות הפנימית

זו השכבה שבה נוצרת הדרמה האנושית.

לא מה שקורה בחוץ אלא המשמעות שאנו נותנים לו.

אותו אירוע יכול להפוך ל:

פגיעה הזדמנות איום או מתנה

הכול תלוי במערכת האמונות ובתבניות הרגשיות.

זו הסיבה שאנשים חיים ביקומים פסיכולוגיים שונים על אותו כוכב.

כאן מופיע גילוי עמוק

רוב הסבל האנושי אינו נובע מהמציאות הגולמית.

הוא נובע מהפער בין:

מה שקורה לבין הסיפור שהתודעה מספרת עליו.

כאשר ההתבוננות מתחדדת

מתגלה משהו נוסף.

המחשבות הרגשות והפרשנויות

גם הן רק תופעות שמופיעות במודעות.

ואז המבט משתנה.

לא עוד:

אני בתוך המציאות

אלא: המציאות מופיעה בתוך המודעות.

ואז מתרכך הגבול

בין העולם החיצוני לעולם הפנימי.

שניהם חלק מאותה הופעה חיה.

העצים המחשבות הרגשות הצלילים

כולם מופיעים באותו מרחב מודע.

ואז השאלה על מציאות מקבלת עומק אחר לגמרי.

לא רקמה היא המציאות,

אלא מי או מה הוא זה שבתוכו המציאות מופיעה.

ברגע שהשאלה הזו נפתחת באמת כל החקירה משתנה.

מציאות היא פשוט מה שמופיע עכשיו.

לא הסיפור עליה. לא הפרשנות. לא הזיכרון.

אלא עצם ההופעה של חיים ברגע הזה.

נשימה. צליל. תחושה בגוף. מחשבה שעוברת. רגש שמופיע ונעלם.

כל אלה יחד הם מה שאנו קוראים לו מציאות.

אך אם מתבוננים עוד רגע אחד פנימה מגלים משהו עדין יותר.

מציאות אינה רק הדברים שמופיעים אלא גם המרחב שבו הם מופיעים.

כמו שמים ושמים פתוחים.

העננים משתנים כל הזמן אך השמים אינם נאבקים בהם.

כך גם החוויה האנושית:

מחשבות עולות ונעלמות, רגשות משתנים, סיפורים נוצרים ומתפרקים

אבל יש משהו שקט יותר שבו כל זה מתרחש.

המודעות עצמה.

במובן הזה אפשר לומר בפשטות:

מציאות היא המפגש בין מודעות לחוויה.

הופעה בתוך ידיעה.

ולכן כאשר הסיפור נרגע לרגע מתגלה משהו כמעט ילדי בפשטותו:

יש חיים. יש מודעות. יש רגע אחד שמתרחש עכשיו.

וכל מה שאי פעם נקרא מציאות נולד בדיוק כאן.